להגיע למקום עבודה מבלי להכיר את התפקידים השונים זה מפחיד, בפרק הזה נכיר את כל האנשים שאתם הולכים לפגוש כמעצבי חווית משתמש.‍

"מה, הם פראיירים?? למה לעזאזל מישהו הולך לשלם לי כאיש חווית משתמש? נדבר על הצורך בחווית משתמש, ועל איך חווית משתמש הפכה למה שהיא היום.

מתי מוצר בשל להתרחב? איך משיגים ערך לא רק לכל סוג משתמש, אלא גם באינטראקציה ביניהם? ומתי, בניגוד לאינטואציה, דווקא נכון לא להמעיט פריקשן עבור המשתמש? בעיית ריבוי סוגי המשתמשים תתפוס את רובנו בשלב מסוים של פיתוח המוצר. בין אם המוצר שלנו פונה מראש לסוגים שונים של משתמשים, או שאנחנו רוצים להתרחב לשוק חדש לגמרי, השאלה נשארת זהה – איך אנחנו יכולים לענות על צרכים של משתמשים שונים לגמרי באותו המוצר?השבוע רן ארז מארח את אילת לב ארי, Product Director בחברת Healthy.io. אילת משתפת במעבר ממוצר שנועד לצוותים רפואיים למוצר שמשמש גם את המטופלים, ועל איך הצליחו לענות באותו המוצר על צרכים של יוזרים שונים לגמרי, בעלי אינטרסים שונים ובעלי יכולות שונות – החל בגילאים המבוגרים של המטופלים, שעלולים להביא ליכולות טכנולוגיות מוגבלות, דרך הטרמינולוגיה הרפואית השונה ועד תחושת המעורבות שכל אחד מסוגי המשתמשים ירצה מהמוצר.

הפעם עדי אירחה את ג׳ודי סטרווייס, מנהלת צוות עיצוב ב-Waze. ג׳ודי סיפרה על הקמת הצוות, העובד על מוצר שנמצא בלב המערכת ולא בחזית ועל כן כנראה רובנו לא מכירים - מוצר לעריכת המפות בו ניתן לעדכן מידע על העולם (למשל - שיש דרך חדשה, כביש שנחסם, אין כניסה ועוד), ובכך לטייב את Waze. המוצר בשימוש קהילה של מאות אלפי משתמשים שמעדכנת את המפות על בסיס קבוע והוא למעשה משרת את כל משתמשי.ות Waze. בנוסף, ג׳ודי שיתפה על כך שהצוות בנוי מהתמחויות לפי דומיינים (תחומים), כך שכל מעצב.ת מתעמק.ת בתחום מסוים, מעבר לעבודת העיצוב השוטפת, ואחראי.ת על האסטרטגיה של התחום מול שאר הצוות וצוותים אחרים. מודל זה מאפשר למעצב.ת להתמודד עם אתגרים חדשים, לשמור על העניין ולהתפתח מקצועית. מחוץ לאזור הנוחות (אבל במידה), זה המקום בו טוב לנו להיות כמעצבים.ות כדי להתפתח. היה מעניין מאד לשמוע על הגישה של ג׳ודי לניהול ופיתוח מקצועי, האזנה נעימה!

בפרק אארח את עומר מורג מעצב סיניור בחברת Gloat ואת אנסטסיה מעצבת ברנד ומרקטינג עצמאית שחושבת לנסות להיות מעצבת מוצר שכירה לראושנה בחייה.אנחנו נדבר על אופי העבודה, על הבדלים בין חברות שונות, על הכח של נטוורקינג וקצת על בניית פורטלופיו:)הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שפתחתי במיוחד בשביל לעזור לג׳וניורים להפוך לסיניורים של הדור הבא.

איך לעשות הסבה מקצועית מאדריכלות לעיצוב ממשק וחוויית משתמש. בפרק של היום אני אארח את אילן דראי, סיניור קריאייטיב דיירקטור ב aqua security, ממקימי Inkod סטודיו לעיצוב, מחבר הספר Fusion Experience וכמובן המנטור הכי חם ואוהב שקיים בעולם, זאת הסיבה שכל מי שיגיע לאילן דרך הפודקסט יקבל שעה של מנטורינג חינם איתו! וביחד איתו תהיה איתנו גם עדן שי לינדר המוכשרת שנכנסה לי ללב מזמן כשביקשה ממני לעזור לה למצוא עבודה כמעצבת אחרי שהייתה אדריכלית. עדן אני לא ארגע עד שלא יהיה לך תן ביס וטייטל של מעצבת בחברה שאת רוצה לעבוד בה. הפרק הראשון מוקדש לך!

איך תדעו אם הגעתם לנקודה שאתם יכולים להתפתח לניהול, שהגיע הזמן להתקדם לתפקיד ניהולי? וכשתגיעו לתפקיד ניהול של אנשים, איך עושים את זה? מאיפה מתחילים ואיזה כלים יכולים לעזור לכם לעשות את זה בהצלחה? מה התפקיד של פוליטיקה ארגונית בתפקיד המנהל.ת ואיפה תוכלו לקבל השראה וטקטיקות לפעולה? בפרק הפעם על התקדמות לתפקיד ניהול ויצירת הובלה תומכת ומקדמת, היתה לי שיחה מדהימה, פוקחת עיניים ומלאת תובנות וטיפים ממנהלת שהלוואי ותהיה לי הזדמנות לעבוד תחתיה, או מישהי כמוהה יום אחד, שגית סיגל. אם יש לכם התלבטויות או שאלות לגבי ניהול והובלת צוות, איך לדעת אם זה בשבילכם, ואיך לעשות את זה בהצלחה- זה הפרק בשבילכם. אוצרות מובטחים בפנים. את שגית ניתן למצא כאן: https://www.linkedin.com/in/sagit-siegal-8433b/ Julie Zhuo) - ספר חובה למנהלים ומנהלות עם טקטיקות ועצות לניהול אפקטיבי ומיטיב ברנה בראון (Brene Brown) - Podcast https://open.spotify.com/show/4P86ZzHf7EOlRG7do9LkKZ?si=0f10d6825bdc4d8d

מה צריך לעשות כדי ליצור קולבורציה מעולה בין צוותי עיצוב, פיתוח וניהול מוצר? מה כל אחד צריך להביא לשולחן כדי שיהיה לנו ׳דרים טים׳? איך נוכל לייצר בהירות בצוות ולמנוע חיכוכים וקונפליקטים בין החברים? ואיך כל זה קשור לפיגמה?! הצטרפו אלינו לפרק בו נדב ואני ננסה לענות על כל השאלות האלה ועוד מתוך הנסיון שהיה לנו בעבודה. הכנו לכם גם קובץ טמפלט לניהול משימות, משיקוף האסטרטגיה לצוות, דרך חלוקת משימות והגדרת תחומי אחריות ועד שיתוף סטטוס התקדמות ומסכים מעוצבים. כדאי לפתוח את הקובץ לפני האזנה: https://www.figma.com/community/file/1199975991201542910

נועה ואיתנה מעצבות מוצר בפידו. יש להן אתגר גדול במיוחד בגלל שהמשתמשים שלהם נמצאים ביבשת אחרת. הן הולכות לשתף אותנו בשיטות עבודה שהן פיתחו על מנת לגשר על הפערים. מראיונות ותצפיות לפיתוח קשר אישי עם המשתמשים, דרך יצירת מעגל קרוב שמכיר את התרבות להתייעצות, מחקר שוק ואדפטיביות בסייקלים מהירים להתמודדות עם מציאות משתנה. אז אם הן טסות עד אפריקה לפגוש את המשתמשים שלהן, מה עוצר בעדך מלצאת עכשיו מהמשרד?

יש רגעים בחיים שנתקלים במשהו קסום, והחיים לא חוזרים להיות כמו שהיו לפני אותו רגע.‍ככה אני מרגישה לגבי העולם של Design Thinking.‍השבוע אירחתי את דורון אגוזי המופלאה, לשיחה שבה חלקנו את אהבתנו לשיטה ולכלים שהיא טומנת בחובה.‍שוחחנו על הערך והיעילות שהיא מספקת, על כלים שאהובים עלינו במיוחד, ועל מקורות מידע שבהם למדנו כל מה שרק יכולנו על השיטה ששינתה את חיינו.‍את דורון אפשר למצא כאן:‍https://www.linkedin.com/in/doron-egozi/

הפעם הפרק מוקדש לרצפים Streaks. מה זה רצף? הנה כמה דוגמאות: השלמה של שבעה ימי לימוד שפה במהלך השבוע (Duolingo). חיווי של מספר הימים הרצופים שבהם תרגלתם.ן מדיטציה (Headspace). חיווי של מספר הימים הרצופים שבהם ״הסתנאפתם.ן״ עם חבר.ה (Snapchat). למה צריך רצף? כדי להגביר את המוטיבציה של משתמשים להתמיד במשימות באופן עקבי לאורך זמן. מתי נשתמש ברצף? כאשר ההגעה ליעד דורשת השקעת זמן רב (רכישת שפה, הורדת משקל, כניסה לכושר גופני, …). איך בונים רצף? האזינו לפרק :)ֿ

מהן הטעויות שכדאי להימנע מהן כשעושים מחקר מתחרים? איך עושים את זה בחברות B2C ו-B2B? ומה הדרך הכי טובה ללמוד עוד על המתחרים שלנו? מחקר מתחרים הוא אחד הכלים הכי חשובים לסטארטאפ – הוא יכול לעזור לנו ללמוד עוד על השוק שבו אנחנו פועלים, לוודא שאנחנו מבדילים את עצמנו משאר התחרות, והוא אפילו קריטי לתהליכי השקעה. עם זאת, כשניגשים למחקר מתחרים יש לא מעט טעויות שכדאי להימנע מהן, ופרקטיקות שניתן ליישם כדי לוודא שאנחנו מאפטמים את השימוש בכלי הזה. השבוע, אדוה שיסגל מדברת עם רן ארז, Product Lead במאנדיי והמייסד של קהילת Becoming Product Manager על כל מה שצריך לדעת על מחקר מתחרים. רן משתף בסוג המתחרים שצריך לקחת בחשבון כשעושים מחקר כזה, בשיטות ללמוד על המתחרים ישירות מהמשתמשים שלהם, ובאיזה נקודות בחיי סטארטאפ נכון להתמקד בזה.

בסוף חודש דצמבר, ממש רגע לפני ששנת 2023 מתחילההוציאה האקדמיה ללשון העברית פוסט ברשתות החברתיות שעורר הרבה גלים ודיון סוער, על תקינותה של כתיבת "הנקודה המגדרית". (לינק לפרסום בהמשך)בעקבות הפוסט התעורר דיון מאד מעניין והחלטנו לעשות קצת סדר, לטובת מאזינות ומאזיני הפודקאסט‍בפרק התארחה דפנה אייזנרייך המופלאה, מנהלת יוזמת ״דברו אלינו״,וביחד ניסינו  לפרק את הסוגיה סביב הנקודה הסוררת, לתת קווים מנחים והמלצות ליצירת שיח שיוויוני מגדרית במוצרים דיגיטליים‍

כמה עובדות על ספוטיפיי (נכון ל- 2022): 180 מיליון מנויים, 70 מיליון שירים, 2.9 מיליון פודקאסטים (אנחנו אחד מהם!), ~10 מיליון יורו הכנסות בשנה שעברה. עוד עובדות בהיבט ההתנהגותי: (כמעט) לא עושים שימוש בנוטיפיקציות, בונים הרגלים (מה קורה כל יום שני?), מייצרים תחושת מחסור (מה קורה כל יום שני?), בונים ציפייה (מה קורה בסוף השנה?), ועוד (האזינו לפרק!). ו… עוד עובדות שמעניינות (בעיקר אותנו ואולי גם אתכם, נכון לסוף 2022): יצרנו 448 דקות של תוכן (14 פרקים), 40% מהמאזינים שלנו עוקבים אחרי הפודקאסט, הדירוג שלנו הוא 4.9 (מתוך 5!), ביחס לשנה שעברה יש עלייה במספר שעות האזנה (229%), מספר העוקבים (185%) ומספר המאזינים (122%).

איך אפשר לוודא שכל פיצ׳ר חדש שאנחנו משחררים ייבנה לפי פידבק ממשתמשים? למה חשוב לייצר מערכת שמתייגת את הטיקטים של שירות הלקוחות? איך נראה שיתוף פעולה אידיאלי בין צוות המוצר לצוות ה-CX? חלק טבעי מצמיחה של חברה הוא היפרדות של מחלקות – החברה הולכת וגדלה, וגם מחלקות שהיו רגילות לעבוד באופן צמוד מתחילות להתרחק זו מזו. אחד משיתופי הפעולה האלו שייך לעבודה המשותפת בין צוותי המוצר לצוותי שירות הלקוחות, או ה-CX. אם בתחילת הדרך הם ימצאו את עצמם יושבים פיזית אחד ליד השני ויוכלו להעביר ישירות פידבקים שמגיעים מהמשתמשים, בשלבים מתקדמים יותר כל אחד מהצדדים נשאב לעבודה שלו והתקשורת ביניהם עלולה להתמעט.אבל היכולת של שתי המחלקות האלו להמשיך ולעבוד יחד באופן צמוד היא קריטית לחוויית המשתמש, וכדי לוודא שאנחנו ממשיכים להישאר מחוברים למשתמשים שלנו גם בצמיחה. אם צוותי המוצר ירוצו על פיצ׳רים חדשים מבלי לעבוד בצורה מסודרת עם צוותי ה-CX, הם יוכלו למצוא את עצמם משקיעים ימים ארוכים בפתרון של בעיה שנוגעת לחלק קטן של המשתמשים, או עובדים על פיצ׳ר חדש בעוד שהחוויה של משתמשים בפיצ׳רים קודמים עוד לא שלמה.אדוה שיסגל מדברת עם דותן אגוזי, Product Lead במאנדיי ועם דניאל גליקמן, CX Knowledge Manager במאנדי, על איך העבודה המשותפת בין המחלקות מאפשרת לנו גם לזהות הזדמנויות למוצרים חדשים וגם לעשות שינויים על בסיס פידבק מהמשתמשים. הן משתפות באיך נראית העבודה המשותפת ביניהן בפועל, איך לעבוד עם פידבק בלי לאבד פוקוס, ואיך לפעמים אפשר להוסיף משפט קטן ליד כפתור, שיוריד את כמות הטיקטים בכמעט מאה אחוז. ‍‍

הזמנתי את יאנה בליטמן לפרק לגורמים את תהליך בניית דיזיין סיסטם מאפס. דיברנו על תיכנון אסטרטגיה לפני שיוצאים לדרך והתרכזנו ביצירת היסודות - צבעים, טיפוגרפיה ואייקונים שמהם נבנה קומפוננטות. בנוסף, דיברנו על טרמינולוגיה ותיעוד החלטות ולוגיקה בתוך המערכת.

כשמדובר על גיוס ג׳וניורים, איזה אינדיקציות חיוביות אפשר לקבל מקורות החיים? איזה התאמות כדאי לעשות בתהליך הראיונות? ומה המשמעות של שילוב ג׳וניורים בצוות?גיוס עובדים הוא אחד מהאתגרים הכי משמעותיים של כל סטארטאפ, וגיוס מוצלח של ג׳וניורים יכול להקל משמעותית על האתגר ולהרחיב את אפשרויות הגיוס. עם זאת – גיוס של ג׳וניורים מביא איתו אתגרים משלו, כמו תהליכי גיוס שצריכים לעבור התאמות, והבנה שללא תהליכי שילוב נכונים בצוות, גיוס כזה יכול לפגוש גם במועמד וגם בצוות שהוא נכנס אליו. השבוע אדוה שיסגל מדברת עם אפרת ינאי, Talent Aquisition Team Leader ואייל רזניק, Talent Aquisition Partner, שגם גויס לפני שנתיים על ידי אפרת בתור ג׳וניור. אפרת ואייל משתפים בפרק שאלות שכדאי לשאול בראיונות, למה אנחנו משקיעים בזה מאמצים, ואיזה דגלים אדומים אפשר לזהות בקו״ח ובראיונות.

כשהגעתי לוויז והתחלתי לעבוד על הפיצ׳ר הראשון החווית עבודה שלי עם הדיזיין סיסטם הייתה טובה, הרגשתי שהדיזיין סיסטם חוסך לי זמן ולא מסבך אותי יותר מדי. ספריה מסודרת בפיגמה, הסבר קצר ופשוט על קומפונטה וביעקר מענה סופר זמין של הצוות ישבתי לשיחה עם גיא לוין, סקוואד ליד ומוביל תחום Design Infrastructure בווייז. כיום כמעט כולם כבר מבינים את הערך שצוותי עיצוב וארגונים מפיקים מדיזיין סיסטמם - אבל איך גורמים לזה לעבוד? במילים אחרות, איך בונים דיזיין סיסטם שמעצבים (ומפתחים!) אוהבים, וצומחת יחד עם הארגון? התובנה העיקרית שלי מהשיחה עם גיא היא שדיזיין סיסטם הוא שירות, שהלקוחות שלו הם המעצבים בצוות. לעצב רכיבים זה קל; האתגר האמיתי הוא לרתום את הצוות למטרה, כך שמעצבות ומעצבים יעדיפו להשתמש בסיסטם כי זה קל ונוח ומספק ערך - לא כי המנהלים שלהם אמרו להם. הפרק הזה הוא אחד הספונטנים שלנו, ישבנו לשיחת קפה במטבון של וויז, ואיכשהו התחלנו לדבר על דיזיין סיסטם ואז אמרתי לו. ״אולי נקליט פרק?״ גיא זרם ובצורה לא מוסברת הסטודיו היה פנוי, וכך התבשל לו פרק. אני מקבלת בקשות לפרקים מסוג ״איך נראה יום עבודה״ אני חושבת שאנשים אוהבים את התחושה של להיות ״זבוב על הקיר״. אשמח לשמוע האם הפרק הזה עונה על זה? והאם תשמחו לעוד פרקים בסגנון הזה?

בפרק שוחחתי עם דנה שמעוני על יצירת תהליכי עבודה בריאים ויעילים מול צוותי מוצר ופיתוח, כשצריך לנוע מהר.שוחחנו על מאיפה מתחילים ואיך מגדירים הגדרת משימה בצורה יסודית, עם עקרונות מפתח שיעזרו לנו בתהליך,כמה חשוב להבין מי הפרטנרים שלנו ומה הצרכים שהם מגיעים איתם.(Design Systems)מהן דיזיין סיסטמזכמה הן חשובות לארגון ומאיפה להתחיל‍ואפילו הוספנו בונוס חביב לקינוח(חכו לסוף של הסגיר)‍

הפרק מוקדש ל"אפקט המסגור" - הטייה ידועה לפיה אופן הצגת המידע משפיע על קבלת ההחלטה. כלומר, מסגור המסר ישפיע על ההתנהגות שלנו. לדוגמה: כנראה נעדיף שמפו ש"מכיל 97% חומרים טבעיים" ולא סבון ש "3% ממרכיביו הם כימיקלים או חומרים סינתטיים" (המסר השני כנראה יגרום לפיטוריו המיידיים של הקופירייטר שהגה אותו). מלבד מחקר אקדמי נרחב סביב התופעה, אפקט המסגור הפך לכלי פופולרי ושימושי בעולמות השיווק, המכירות, יחסי הציבור ובקרב כל מי שמעוניינ.ת להניע א.נשים לפעולה. כמה שאלות שענינו עליהן במהלך הפרק: מהם שלושת סוגי המסגור? מה זה "חוק ה- 100"? איך מעודדים סטודנטים להימנע מדחיינות? ו… האם חצי הכוס היא מלאה או ריקה?

הפגישה השבועית הייתה הפעם קצת אחרת: פחות הדגמה ויותר דיון. צללנו לשאלה אם עדיין יש טעם להקים דיזיין סיסטם בפיגמה כשהפרוטוטייפינג עבר כולו לקלוד (ספויילר: הגענו מהר מאוד למסקנה שאין טעם), ומה הוורקפלואו הנכון כדי לסנכרן בין קלוד לפיתוח.

בפגישה השבועית, יעל הציגה תהליך עבודה על הכנסת דאטה חדשה למערכת שמספקת לחקלאים מידע על מצב הגידולים. היא התחילה בהבנת הדאטה והגדרת האתגר שצריך לפתור, אספה השראות ובחנה את היתרונות והחסרונות של כל סוג של צ׳ארט.

במפגש השבועי, מאיה שיתפה תהליך חשיבה על שיפור ניווט במערכת מורכבת: איך היא הגיעה לתובנות משתמש, ואיך הגדרת האתגרים וההזדמנויות עזרה לה למקד את החיפוש אחר פתרונות.

במפגש השבועי, ינה סיפרה על תהליך עיצוב של וידג'ט שעון לדשבורד בקלוד דיזיין. היא הראתה איך מסקיצ'ה ראשונה לא מוצלחת הובילה את הכלי להפיק 4 רעיונות מונפשים שניסחה, ואיך הם הלכו בפועל לפיתוח. בדרך היא הראתה לנו איך יוצרים דיזיין סיסטם בקלוד דיזיין ושיתפה ביתרונות ובחסרונות של הקמתו וניהולו.

בפגישה השבועית נטלי לקחה אותנו אל תוך דיזיין ספרינט שהיא הנחתה — שלב אחרי שלב. מההכנות לסדנה, דרך מיפוי עולם הבעיה (הגדרת האתגרים וההזדמנויות: למי פונים? מה לא עובד בפתרון הקיים? מהם הצרכים והכאבים של המשתמשים?), ועד שרטוט פתרונות והתכנסות לקונספט אחד. ולקונספט הנבחר יצרנו פרוטוטייפ — עם קלוד קוד, כמובן. הצצה לפגישה השבועית של סטודיו Best Designers Ever — עם תהליכי עבודה, דילמות ותובנות. בלי פילטרים.

גל סיימה את הכנס עם תזכורת חשובה על המקום של היצירתיות בתוך כל המהפכה הזאת. אחרי שנה וחצי שבה כמעט כל העבודה שלה מתבצעת דרך Cursor, Agents וכלי AI שונים, היא מצאה את עצמה מייצרת יותר מתמיד - אבל נהנית פחות. ההרצאה המקורית שלה הייתה אמורה להיות על תהליכי עבודה וכלים, אבל תוך כדי ההכנות היא הבינה שהשאלה המעניינת באמת היא לא איך עובדים מהר יותר, אלא איך שומרים על המקום האנושי בתוך כל זה. אחד הרעיונות המרכזיים שעלו היה שהקראפט לא נעלם - הוא משתנה. במקום להשקיע שעות בביצוע, אנחנו משקיעים יותר זמן בחשיבה, בחיבורים לא צפויים וביכולת לזהות רעיונות שאף מודל לא היה מגיע אליהם לבד. החדשנות לא נוצרת מתוך התשובה הראשונה שקיבלנו מ-Claude או Cursor, אלא מתוך אותם רגעים שבהם אנחנו עוצרים, נותנים למחשבות להתבשל ומחברים בין דברים שלא אמורים להתחבר. אם יש משהו שצריך לקחת מהעולם החדש הזה, זה לא לפחד שהקראפט נעלם - אלא להבין שהוא פשוט עובר למקום אחר.

שחר הציג גישה שמתחילה דווקא מהדאטה. במקום להתמקד בשאלות שהמשתמש כבר יודע לשאול, הוא מחפש את האזורים שבהם מסתתרים הסיגנלים שהמשתמש בכלל לא יודע לחפש. דרך דוגמאות מעולמות הסייבר, מערכות יחסים ואפילו ניהול תקציב אישי, הוא הראה איך אפשר לזהות דפוסים, חריגות והתנהגויות שמסתתרות בתוך כמויות גדולות של מידע ולהפוך אותן לתובנות שהמשתמש לא היה מגיע אליהן בעצמו. התפקיד של המוצר, ושל המעצב שמאחוריו, מתחיל להשתנות בהתאם. במקום רק לענות על שאלות, הוא צריך לעזור למשתמש לגלות דברים שהוא לא ידע לשאול מלכתחילה. לא עוד דשבורד שמציג נתונים, אלא מערכת שיודעת לחבר בין נקודות, לזהות סיגנלים ולהציף את התובנה הנכונה ברגע הנכון. מבחינתו, זה המקום שבו נוצר הערך האמיתי של AI - לא ביכולת לנתח דאטה מהר יותר, אלא ביכולת לחשוף את ה-unknown unknowns שמסתתרים מאחוריו.

טל דיבר על אחד הפערים הכי גדולים שקיימים היום בארגונים. בזמן שכלי AI הופכים אותנו למהירים יותר בכתיבה, פיתוח ועיצוב, הדרך שבה אנחנו מציגים רעיונות כמעט לא השתנתה. עדיין שולחים מסמכים ארוכים, מצגות אינסופיות ופגישות של שעה רק כדי להסביר רעיון שאפשר להבין תוך דקות ספורות. באמצעות כלים כמו Google Vids ובהמשך גם Claude ו-Remotion, הוא הדגים איך אפשר להפוך PRD, חזון מוצרי או פיצ'ר חדש לסרטון קצר שמעביר את אותו המסר בצורה הרבה יותר ברורה ואפקטיבית. היכולת לספר סיפור הופכת לחלק בלתי נפרד מהעבודה של מנהלי מוצר, מעצבים ומובילי צוותים. לא רק להגדיר מה בונים, אלא לגרום לאנשים להבין למה בונים את זה ולהרגיש חלק מהכיוון. בעולם שבו כולנו מוצפים במידע, תשומת לב הופכת למשאב נדיר. מי שיודע לארוז רעיון מורכב לכמה דקות ממוקדות, יצליח לייצר הרבה יותר Alignment, לקבל החלטות מהר יותר ולהניע אנשים לפעולה.

אחרי שנים של בניית Design Systems עבור חברות גדולות, עידו וקרן רואים מקרוב את הפער שנוצר בין מה שעובד מצוין בסטארטאפ קטן לבין מה שקורה כשצריך לנהל מוצר מורכב לאורך שנים. Vibe Coding מאפשר להגיע לתוצאות מרשימות במהירות, אבל בסביבות מורכבות עם עשרות צוותים, קוד לגאסי ומאות החלטות שהצטברו לאורך הדרך, האתגר כבר לא נמצא ביכולת לייצר אלא ביכולת להבין מה נבנה ולמה. אחת התובנות המרכזיות שעלו בשיחה הייתה שהנכס החשוב ביותר בארגון הוא לא הקומפוננטות עצמן אלא ההחלטות שמאחוריהן. למה רכיב מסוים נבנה בצורה מסוימת, אילו פשרות התקבלו בדרך, ואיך ההחלטות האלה באות לידי ביטוי בפיגמה, בקוד ובפרודקשן. ככל שיותר עבודה נוצרת על ידי מודלים, כך גדלה החשיבות של Decision Log מסודר ושל Human in the Loop שיודע לחבר בין הכוונה המקורית לבין התוצאה שנוצרה בפועל.

יעקב לקח את הדיון על AI למקום הרבה יותר אנושי. בזמן שרוב השיחות עוסקות במודלים, Agents וטכנולוגיה, הוא הזכיר שהמשתמשים שלנו עדיין פועלים לפי אותם מנגנונים פסיכולוגיים שפעלו לפני אלפי שנים. אנחנו עדיין מחפשים אמון, עדיין חוששים מאי ודאות ועדיין מקבלים הרבה מההחלטות שלנו מתוך רגש הרבה לפני שההיגיון נכנס לתמונה. הוא חילק את האמון לשני רבדים. אמון קוגניטיבי שנוצר כשאנחנו מבינים מה המערכת יודעת לעשות ומה המגבלות שלה, ואמון רגשי שנוצר כשאנחנו מרגישים שהמערכת פועלת לטובתנו. בעולם שבו יותר ויותר אנשים מקבלים החלטות בעזרת AI, היכולת לבנות את שני סוגי האמון האלה הופכת להיות קריטית. לא מספיק שהמערכת תהיה חכמה. היא צריכה גם להיות צפויה, ברורה ולגרום למשתמש להרגיש שהוא יכול לסמוך עליה.

שירה הציגה דרך להסתכל על AI לא כעוד כלי לכתיבה, מחקר או יצירת תוכן, אלא כמנטור שנמצא איתנו לאורך כל תהליך העבודה. במקום להשתמש בו רק כדי לייצר תוצרים, אפשר להשתמש בו כדי להתכונן לשיחות קשות, לבצע סימולציות, לקבל ביקורת, לבחון רעיונות מכמה זוויות שונות ולחשוב כמו האנשים שנמצאים סביבנו. לפעמים האתגר הוא לא למצוא תשובה, אלא לדעת אילו שאלות לשאול לפני שנכנסים לחדר. החלק המעניין באמת מתחיל כשמסתכלים על זה ברמה הארגונית. אם אפשר לתעד ידע, ניסיון ומתודולוגיות עבודה של אנשים מנוסים בתוך Workspace משותף, אפשר להנגיש אותם לכל עובד בארגון בדיוק ברגע שהוא צריך אותם. מנהל חדש יכול לקבל הכוונה לפני שיחת One-on-One, מנהל מוצר יכול לקבל ביקורת על PRD לפני Review אמיתי, ועובד חדש יכול ללמוד מהניסיון שהצטבר בארגון בלי לחכות שמישהו יהיה פנוי לעזור לו. במקום לשמור את הידע אצל אנשים ספציפיים, אפשר להפוך אותו למשאב נגיש שעובד עבור כולם.

ענבל הציגה גישה שנקראת Generative UI, שבה הממשק כבר לא מוגדר מראש על ידי מסכים, תפריטים וארכיטקטורת מידע קבועה. במקום לשלוח את המשתמש לחפש פעולה או מידע בתוך המערכת, המערכת מרכיבה עבורו את הממשק בזמן אמת מתוך הקומפוננטות הקיימות בדיזיין סיסטם. המשתמש מבקש מה הוא צריך, והאייג'נט מחליט האם להציג גרף, טבלה, כפתור או כל רכיב אחר שיעזור לו לבצע את המשימה. המשמעות היא שאנחנו מתחילים לעבור מעולם שבו מעצבים מנסים לחזות מראש את כל מסלולי הניווט וה-Use Cases האפשריים, לעולם שבו המשתמש יכול להגיע עם צורך שלא חשבנו עליו מראש. במקום לבנות עוד ועוד מסכים, אנחנו בונים ספריית רכיבים, חוקים ו-Guardrails שמאפשרים לאייג'נט להרכיב חוויה דינמית תוך כדי תנועה. הדיזיין סיסטם לא נעלם - הוא הופך למנוע שמאפשר לממשק להשתנות ולהתאים את עצמו לכל משתמש ולכל סיטואציה.

שלי הדגימה את Geniro, כלי שפיתחה מתוך צורך אישי לאגד במקום אחד תהליכי יצירה שלמים - מכתיבת סיפור, דרך יצירת פרומפטים ועד הפקת תמונות, וידאו ותוצרים קריאטיביים. אבל הנושא המרכזי בהרצאה לא היה הכלי עצמו אלא השאלה איך שומרים על זהות בעולם שבו יותר ויותר מוצרים, קמפיינים וממשקים מתחילים להיראות אותו דבר. אחד הדברים שעלו שוב ושוב היה החשיבות של ה-DNA היצירתי. הצבעוניות, השפה, האווירה, מקורות ההשראה והבחירות העיצוביות שמבדילות בין מוצר גנרי לבין מוצר שאפשר לזהות למי הוא שייך. במקום לתת ל-AI להוביל את התהליך, היא הציגה Workflow שמתחיל דווקא מהזהות הוויזואלית והקריאטיבית ורק אחר כך עובר לכלי היצירה. ככל שהכלים הופכים חזקים יותר, כך גדלה החשיבות של היכולת להגדיר חוקים, כיוון וטעם אישי. אחרת כולם מגיעים לאותו רקע לבן, אותו כפתור כחול ואותו Glow כתום.

רון הדגים את Figma Weave, פלטפורמה שמאפשרת לחבר בין מודלים שונים, כלי יצירה ותהליכי עבודה בתוך קנבס אחד. במקום לקפוץ בין עשרות כלים ולרדוף אחרי התוצאה הבאה, הוא הציג גישה שמבוססת על בניית Workflow מסודר שאפשר לחזור עליו, לשחזר אותו ולהרחיב אותו לאורך זמן. המטרה היא לא רק להגיע לתוצאה טובה, אלא להבין איך הגעת אליה ולהפוך את התהליך עצמו לנכס. התפקיד שלנו מתחיל להשתנות. פחות אנשים שמייצרים כל פיקסל בעצמם ויותר אנשים שמכוונים את התהליך. לדעת להגדיר קונטקסט, לבחור את המודלים הנכונים לכל משימה, לנתח את התוצאות שמתקבלות ולהמשיך לאיטרציה הבאה. לא לעצור בפלט הראשון אלא לבנות מערכת שמאפשרת להגיע שוב ושוב לתוצאה הרצויה תוך שמירה על השפה, האיכות והכוונה המקורית.

עומרי הדגים את Spring, פלטפורמה שמאפשרת לעבוד ישירות על המוצר עצמו ולא רק על ייצוג שלו בפיגמה. במקום לעצב מסכים ביקום מקביל ואז להעביר אותם לפיתוח, הוא הראה איך אפשר לעבוד מול ה-Codebase, הדאטה והאילוצים האמיתיים של המערכת. המטרה היא לצמצם את הפער בין הרעיון לבין המוצר שבאמת מגיע למשתמש. השאלה המרכזית שעלתה לאורך השיחה לא הייתה איך לכתוב קוד או איזה כלי לבחור. השאלה הייתה איך מוצאים את הדרך לעבוד על המוצר עצמו. הכלים ימשיכו להשתנות, אבל הכיוון נשאר זהה - פחות עבודה על סימולציה של המוצר ויותר עבודה על המוצר האמיתי. ברגע שמתחברים לשכבה הזאת, קל יותר להבין את ההשלכות של החלטות עיצוב, לעבוד עם נתונים אמיתיים ולקבל החלטות מתוך המציאות ולא מתוך הנחות.

דניאל פתח את הכנס עם אחד הנושאים שחוזרים כמעט בכל שיחה בתקופה האחרונה — טשטוש הגבולות בין עיצוב, מוצר ופיתוח. במקום להסתכל על התפקידים כתחומים נפרדים, הוא הציג Workflow שבו אפשר לקחת בעיה, להבין אותה, לעצב פתרון ולהגיע עד לפרודקשן. לא דרך מעבר אינסופי בין צוותים וכלים, אלא דרך לקיחת בעלות רחבה יותר על התהליך כולו.

המהפכה שאנחנו חווים עכשיו לא יוצרת רק כלים חדשים — היא גם מערערת הרבה מהיתרונות שהתרגלנו להסתמך עליהם. אם כולם עובדים עם אותם מודלים, אותם Agents ואותם כלי יצירה, השאלה כבר לא מי יודע להשתמש בכלי אלא מי יודע לייצר ערך סביבו. דרך המודל של ארבע חפיסות הקלפים — מקצועיות, נטוורקינג, מכירה ותוכן — שגיא דיבר על הנכסים שממשיכים לייצר יתרון גם כשהטכנולוגיה הופכת זמינה לכולם.

במיטאפ #40 גישרנו על הפערים בין עיצוב, מוצר ובינה מלאכותית. שמענו נקודות מבט שונות, התלבטויות אמיתיות, ניסיון מהשטח, והרבה כנות לגבי איך הדברים נראים כשעובדים עם כלים חדשים, קצב גבוה וציפיות משתנות. עומר אבירם: Bridging the Gap: Static Screens to Live Prototypes מכירים את זה שאתם מייצרים פרוטוטייפ בפיגמה, והכל נראה טוב, אבל כשמנסים לשלב נתונים אמיתיים והתנהגות מורכבת - פתאום משהו לא עובד והכל נהיה מסורבל? בהרצאה אציג איך שימוש בכלי בינה מלאכותית כמו קרסור, מאפשרים לנו לבנות פרוטוטייפ דינמי, מבוסס נתונים אמיתיים ולוגיקות מורכבות כדי לדמות את המוצר האמיתי. נדבר על תהליכי עבודה, דוגמאות פרקטיות וטיפים, שילוב כלים חיצוניים וטכניקות המאפשרות איטרציות ובדיקת פתרונות שונים בקלות. נבין מתי כדאי להשתמש בסוגי הכלים השונים ואת המגבלות שלהם. ⭐ עומר הכין לנו קובץ שמרכז הסברים וטיפים לכתיבת פרומטים בקורזור: https://drive.google.com/file/d/1hIid... אנה סטיליאנו: מי המעצב כאן? כלי בינה מלאכותית הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך העיצוב, ויחד עם היעילות והמהירות, עלו גם שאלות חדשות: מי מקבל את ההחלטות? מי אחראי על הבחירה? ואיפה עובר הגבול בין עזרה להובלה? בהרצאה נדבר על קבלת החלטות בעיצוב בעידן של בינה מלאכותית: הרגעים שבהם הבחירות מרגישות ברורות מאליהן, איך “קול חכם” נוסף משפיע על שיקול הדעת, ולמה דווקא עכשיו חשוב לעצור ולבחון מחדש את תפקיד המעצב בתוך התהליך.

אז Auto Layout ב-Figma יכול להיות מאתגר, ובסרטון הזה אני מסביר שלב אחרי שלב איך יצרתי קומפוננטות Pricing Cards רספונסיביים בעזרת Auto Layout.

איך יצרתי מיקרו-אינטראקציות של Lottie — בלי לפתוח After Effects? בסרטון הזה אני מדגים איך יצרתי אנימציה בעזרת Figma ו-Lottielab בלבד. עד היום, כל פעם שרציתי להוסיף מיקרו־אינטראקציות, הייתי עובר דרך After Effects. וזה אחלה כלי, אני עובד איתו לא מעט… אבל הוורקפלואו מסורבל, וה-learning curve שלו משמעותי. בעזרת Lottielab אפשר ליצור, לערוך ולייצא אנימציות בפורמט Lottie — ישירות מהדפדפן, ובממשק שמאוד דומה ל-Figma. בסרטון הזה, אני מראה את התהליך, שלב-שלב, איך יצרתי את האנימציה ישירות מעיצוב שיצרתי ב-Figma. אם אתם יוצרים מיקרו-אינטראקציות למוצרים שאתם עובדים עליהם או לאתרי אינטרנט — שווה לבדוק.