אם כולם יקפצו מהגג, גם אתם תקפצו? התשובה המצערת היא: כנראה שכן. אנחנו יצורים חברתיים, אנו מושפעים מפעולות של אחרים ולא תמיד חושבים בכוחות עצמנו. הוכחות חברתיות טבועות בנו כבר מאות אלפי שנים, מי שנהג בשונה משאר השבט נטרף ויצא מהמאגר הגנטי. אנחנו למעשה צאצאים של אלו ששרדו. שרדתם עד כאן? מעולה! בפרק דיברנו על... למה 97% מהצרכנים בודקים ביקורות באינטרנט לפני שהם רוכשים מדוע תיירים ביפן לא חוצים באור אדום מהו העונש הכבד ביותר בבתי סהר למה חשוב להציג למשתמשים את הפעולות של האנשים שהכי דומים להם ומדוע צחוק מזויף בסדרות סיטקום גורם לנו לצחוק יותר רק שתדעו שכולם כבר האזינו לפרק הזה :) האזנה נעימה, תום ורועי

לחכות זה מייסר, הורג אותנו לא לדעת עוד כמה זה הולך לקחת. אנחנו מכורים לשליטה, חיזוי, ניבוי, ניהול סיכונים, נתונים מתעדכנים, או בקיצור תחושת ודאות. אי-ודאות זו אחת התחושות הכי קשות שהמשתמשים והלקוחות שלנו יכולים לחוות, סיבה טובה להקדיש את הפרק השני בפודקאסט החדש שלנו כדי להבין לעומק את התופעה. איך חברות ענק כמו נטפליקס, אובר ובוקינג מצליחות להפחית את חששות המשתמשים? מדוע טיימרים ברמזורים אדומים עוזרים למנוע תאונות דרכים? ומה מנהלי חדשנות חייבים לדעת כדי לקחת יותר סיכונים? הצטרפו אלינו אל הלא נודע. האזנה נעימה, תום ורועי

.

.

1. סקירת ספרים בעברית על כלכלה התנהגותית: shilmanalex.com/blog אותו האוסף הפעם מסודר ויזואלית לפי שנת יציאה: behavioralbooks.com2. אוסף המקורות הכי מעניינים ברשת לכלכלה התנהגותית: shilmanalex.com/resources3. הניוזלטר הכי חשוב על habitweekly.com - Behavioral Design 4. האינסטגרם הכי מעניין - brainydesigntips@

איך מעצבים ללא מגבלות או מחסומים? איך משתמשים בחזון וחלומות כדי לעצב מוצר טוב יותר? ואיך מנגישים את החזון הזה לחברה כולה? ״לכל מעצב יש את המהות שלו – הדבר שבשבילו הוא קם בבוקר, שמרגש אותו ומניע אותו. זה קשור ליכולת להעז בצורה שהיא יותר גדולה, יותר חולמנית ועם יותר passion. ביום יום הריגוש הזה לפעמים הולך לאיבוד, כי אנחנו רצים ממשימה למשימה ומדברים על מה צריך לעשות במקום לחשוב על מה נכון לעשות – עבורי כמעצבת ועבור המוצר. השאלה היא איך בכלל חולמים? איך מגיעים למצב שאתה יוצר משהו שעוד לא יצרו? אני חושבת שזו אחת התשוקות היותר גדולות של כל מעצב״. (הילי נאמן מגיד) השבוע ליאור קרנכל מארחת את היא-לי נאמן מגיד ויבגני קזינץ, Senior Design Leads במאנדיי.קום, שמספרים כיצד ניגשנו לעצב את הפלטפורמה מחדש בקיץ 2018 באמצעות שימוש בחזון של כל אחד מששת המעצבים של מאנדיי באותה תקופה. הילי ויבגני מתארים את תהליך העבודה ונותנים שישה כלים שבאמצעותם ניתן להפוך את האימרה הדי-רומנטית הזו – ׳לחלום ללא גבולות׳ – לכלי עבודה של ממש.

עד לאיזו רמה צריך לפשט את המוצר כדי לספק לאנשים חווית שימוש קלה? ומה עושים כשהמוצר צריך לדבר להרבה אנשים מרקע שונה לחלוטין? ולמה בכלל חשוב לשים את בני האדם במרכז כשניגשים לעצב פיצ׳ר חדש? בין אם אנחנו מעצבים תוכנה לארגונים, אפליקציה לטלפון או רהיט – בסופו של דבר בקצה השני יושב אדם שמשתמש במוצר שלכם. זה אולי משפט מובן מאליו, אבל המשמעות שלו היא שכל פיצ׳ר במוצר שלנו לא רק צריך לעבוד מעולה, אלא גם להיות אינטואיטיבי ונגיש עבור כל המשתמשים שלנו. אבל כשהמשתמשים כל כך שונים אחד מהשני, נוצר אתגר נוסף: איך בונים מוצר שעובד לכולם? ״בתוך עולם המוצר אנחנו תמיד נתייחס ללקוחות שלנו כ״יוזרים״. וכשמדברים על יוזרים, לפעמים מאוד קל לשכוח שמדובר בבני אדם – כאלה שהם שונים זה מזה, שמגיעים מרקעים שונים ושיש להם מטרות שונות בתוך המוצר עצמו.״ (ליאור קרנכל) השבוע אנחנו מארחים את מיטל בדיחי, Senior Product Designer ויבגני קזינץ, Product Design Lead במאנדיי.קום, שמספרים איך העיקרון של לדבר עם בני אדם ליווה אותנו במהלך פיתוח פיצ׳ר האוטומציות בפלטפורמה של מאנדיי. מיטל ויבגני מדברים על דפוסים וסימנים שמוכרים לכולנו שעליהם ניתן להתבסס כשמעצבים חוויה חדשה, ומשתפים בעקרונות ליצירת UI שמצד אחד תומך בטכנולוגיות מורכבות ומצד שני יוצר חוויה פשוטה לבני אדם.

ליאור יאיר הוא יזם ומנהל מוצר, שותף בקריאט. לשעבר: מנהל מוצר בכיר בויקס, מנהל מחלקת מוצר בקומיגו ומנכ״ל נטקראפט. בשיחה מרתקת עם ליאור דיברנו על מצב השוק בישראל, האם ומתי מומלץ ללכת על לימודי תואר ראשון בעיצוב?ועל המורכבות של הכניסה לשוק העבודה היום למשרות התחלתיות.

ארטיום Artiom Dashinsky הוא מעצב, ייזם ומחבר הספר Solving Product Design Exercisesהספר הוא רב מכר באמזון בקטגוריית עיצוב ונקרא על ידי מעצבים ומנהלים בכל החברות המובחרות, הספר גם משמש סטודנטים באוניברסיטאות הכי נחשבת בעולם כמו  UC Berkeley, Stanford, UCLA, MIT וכו׳ואם זה לא מספיק, ארטיום גם ראיין מעצבים רבים בתפקידו הקודם ב-WeWork.בשיחה מרתקת יחד עם ארטיום דיברנו על הדרך הנכונה לפתירת תרגילי בית ותרגיל במקום. מה המגייסים בוחנים בתהליך? מה השיטה שלו לעבור מבחני בית בקלות? ואיזה בעיה הספר בא לפתור?

תחשבו על מותג שאתם מתחברים אליו. יכול להיות שנחשפתם אליו בפרסומת בפייסבוק שמשכה את תשומת לבכם, או על שלט חוצות גדול. אולי אתם אוהבים את מה שהוא מייצג, או שאופן השימוש בו כל כך נוח ואינטואיטיבי עבורכם שאתם פשוט מתחברים אליו יותר מלמותגים אחרים. אנחנו פוגשים מוצרים בהמון רגעים ומקומות בחיים שלנו, אבל כדי שנצליח באמת להתחבר אליהם, המסר שמועבר לנו חייב להיות נכון ומדויק לאותו הרגע, הפורמט והמקום. זו הסיבה שבפרק הרביעי במיני סדרה שלנו על עיצוב בפשטות אנחנו מדברים על למה חשוב להכיר את המדיום עבורו אנחנו מעצבים. איך ניתן להתאים את המסרים שלנו לכל פלטפורמה? למה אי אפשר להשתמש באותו קריאייטיב לפרסומת באינסטגרם ופרסומת ברכבת התחתית? ובאיזה אופן מדידה של תוצאות של קמפיין אונליין שונה ממדידת קמפיין אופליין? השבוע אנחנו מארחים את מעיין וקסלר דגן, מעצבת מוצר, שמצטרפת אל רותם ויסמן, ראש מחלקת העיצוב במאנדיי.קום, ומשתפת בתהליך ההכנה שאנחנו מבצעים כאשר אנחנו ניגשים לעצב במדיום חדש. מעיין מסבירה איך אפשר לעצב בצורה נכונה גם עבור פלטפורמות שלא הכרנו קודם לכן (הדור הבא של המשתמשים שלנו נמצא בטיק טוק, אנחנו עדיין לא) וגם מספרת איך מודעה אחת יצירתית במיוחד בפייסבוק עזרה לנו להבין כמה חשוב שהערך של המוצר יהיה ברור – עוד לפני שהיוזרים מתחילים להשתמש בו.

בפרק הקודם במיני סדרה שלנו על עיצוב בפשטות דיברנו על למה חשוב להבין את הבעיה בכל פרויקט שאנחנו ניגשים אליו. בפרק הנוכחי אנחנו מדברים על השלב שקורה אחרי שהבנו את הבעיה: לזקק את המהות. אנחנו עדיין לא מגדירים את הפתרון, אלא מתעכבים על לחקור את המאפיינים שלו, את התוצאות שאנחנו מצפים ממנו לייצר, ואת החוויה שאנחנו מעוניינים לספק למשתמשים שלנו. אז איך נראה תהליך של ׳זיקוק מהות׳ מפיצ׳ר? מה המחיר שאנחנו עלולים לשלם אם לא נעשה את זה כמו שצריך? האם כדאי ליצור עיצוב על בסיס פתרונות שכבר קיימים ומוכרים בשוק, או דווקא להביא קונספט חדש לחלוטין? ואיך כדאי לגשת לתהליך שכזה אם אנחנו מוגבלים בזמן או במשאבים? היום אנחנו מארחים את שי כהן, מעצב מוצר, ואיתי כהן, מפתח פול סטאק במאנדיי.קום, שמדגימים כיצד ניגשו לתהליך שכזה כאשר הוחלט לפתח פיצ׳ר של הקצאת משאבים (resource allocation) – כלי מעולמות ניהול הפרוייקטים הקלאסיים שלרוב מצטייר כמאוד אפור וכבד. שי ואיתי יספרו איך לאחר הרבה מחקר, בדיקות ושיחות עם משתמשים והשראה עיצובית ממקומות לא צפויים – הצלחנו להפוך את הפיצ׳ר המדובר לחלק בלתי נפרד מהפלטפורמה שלנו. מוזמנים לגלול למטה ולראות דוגמאות לשלבים בתהליך יצירת הפיצ׳ר אצלנו, וגם – איך נראית הקצאת משאבים באקסל לעומת איך נראית הקצאת משאבים במאנדיי.קום היום.

בשיחה מרתקת יחד עם עדי שוחחנו על העליות והמורדות בקריירה. על הדרך שהוא עבר עד לתפקידו הנוכחי כמנהל צוות עיצוב בפייסבוק, מה גרם לו לעזוב את עולם היזמות? איך מקימים צוות עיצוב מנצח? מהי שיטת הפיבו דיזיין שעדי הגה? והכי חשוב, איך מתקבלים לעבודה בפייסבוק? תוכלו למצוא אותנו בכל אפלקציות הפודקאסט האהובות עליכם.

בפרק השני במיני סדרה שלנו על עיצוב בפשטות אנחנו מדברים על נושא שנשמע טריוויאלי למדי במחשבה ראשונה: למה חשוב להבין את הבעיה בכל פרויקט שאנחנו ניגשים אליו? מסתבר שזה לא כל כך פשוט. כמעצבים, המטרה שלנו היא לתת ערך למשתמשים או לייצר חוויה מסוימת. וכאן מגיע האתגר: הנטייה הטבעית שלנו היא לקפוץ מיד ל׳איך׳ במקום להתעכב על ה-׳למה׳ – וכשאנחנו עושים את זה, אנחנו יכולים לפספס לגמרי את המטרה האמיתית וליצור משהו שהוא אולי מאוד יפה, אבל בכלל לא שימושי. ״גם לי, כמעצבת, מיד עולה הפתרון שאני חושבת שהוא הכי נכון. אבל אז אני עוצרת וחושבת איך אני צריכה לפתור את הבעיה, איך לגשת למשימה ולנטרל את התהליך הטבעי שאני רגילה אליו. אני לוקחת רגע להיות במקום שהוא יותר חוקר, שואל שאלות ולומד. ברוב המקרים, הפתרונות שיגיעו אחר כך יהיו הרבה יותר טובים ומדוייקים״. (מאי קישון) אז לאילו מקורות כדאי לנו לפנות בשביל פידבק שימושי למה שיצרנו? מה תפקיד המעצבים בתוך תהליכי בדיקת המוצר? ואיזה ויתורים נדרשים מאיתנו, כמעצבים, אנשי פרודקט ומפתחים, בשביל להגיע לפתרון הכי מדויק עבור כל בעיה? בפרק הזה מצטרפת אלינו מאי קישון, מעצבת מוצר במאנדיי.קום, ומשתפת באתגרים שהיא חווה כמעצבת בתוך צוות שעיקר מטרתו היא להבין טוב יותר את המשתמשים במוצר. מתוך דוגמא על תהליך ההרשמה ללקוחות חדשים במאנדיי.קום, מאי מספרת מה קורה כששוכחים לעצור ולהתמקד בבעיה, או יותר נכון – מה קורה כשאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה הפתרון, למרות שאנחנו ממש לא בכיוון.

דאטה אנליסט, מעצב מוצר איך לעבוד נכון יחד? | פרק 26 עם עדיה אוחנה

״הדרך הכי בסיסית ואנושית להעביר מסרים – היא לספר סיפור. לכן זה משהו שכל מעצב, איש פרודקט, או מי שמעביר מצגות צריך לדעת – איך להעביר את המסר שלנו בצורה הכי פשוטה וקלה לעיכול, שתגרום לאנשים לרצות ללמוד עוד. המהות של סטוריטלינג זה לחבר אנשים לרגשות, וזה התפקיד שלנו בתור מעצבים.״ (רותם וויסמן) בפרק הראשון במיני סדרה שלנו אנחנו מדברים על סטוריטלינג, או איך לספר סיפור באמצעות motion. בתחום הזה אנחנו משתמשים הרבה במונח ״גישור״: הרבה פעמים נרצה להעביר מסר שקשה לנסח בפשטות, ואז נשתמש ב-motion בשביל לגשר על הפער שמילים לא יכולות להעביר. הפעם בחרנו להביא כדוגמא את תהליך יצירת הסרטון להשקת מאנדיי 2.0 שהוצאנו לפני חודש – תהליך שבאמת דרש מאיתנו לבצע את הגישור הזה, כיוון שהיה מדובר בדבר שהרבה יותר פשוט להסביר בצורה ויזואלית מאשר במילים. השבוע מצטרפים אלינו רותם וויסמן, Head of Design, ושגיא הוברמן, מוביל צוות ה-motion במאנדיי.קום, ומסבירים איך סטוריטלינג עוזר לנו לעצב בפשטות ב-motion. שגיא ורותם עוברים על תהליך יצירת הסרטונים בחברה, ומתמקדים בשאלות כמו – כמה השפעה יש לסרטון של 5 שניות בלבד? מה זה עקרון הלולאות? ומה צריך להגדיר קודם – את המסר, או את הסיפור עצמו? (רמז – התשובה לא תמיד ברורה 🙂

זה הפרק הראשון במיני סדרה הראשונה שאנחנו משיקים, שתעסוק בעיצוב וביכולת שלנו להנגיש באמצעותו דברים בצורה פשוטה. יצירה של חוויה פשוטה למשתמש היא עקרון מנחה בכל דבר שאנחנו עושים. את ההבנה הזו זיקקנו לשישה כלים שמלווים אותנו בכל תהליך שאנחנו ניגשים אליו. הפרק הזה אמנם מדבר על עיצוב, אבל פונה לכל מי שעוסק בבנייה ובפיתוח של מוצרים ותוכן, ומתעניין בהעברת מסרים בצורה ברורה וקלה. בפרק המבוא לסדרה מתארחים רותם וויסמן, Head of Design, ויבגני קזינץ, Product Design Lead במאנדיי.קום. הם סוקרים את ששת הכלים הללו: לספר סיפור להבין את הבעיה לזקק את המהות להכיר את המדיום לדבר עם בני אדם לחלום בלי גבולות בפרקים הבאים בסדרה יארחו רותם ויבגני מעצבים נוספים ממחלקת העיצוב במאנדיי.קום, ויחד איתם יעמיקו בכל אחד מהכלים האלה.

איך לחבר בין צוותים?Ilan Dray Former VP Creative & Head of Design at Cybereasonבשיחה מרתקת יחד עם אילן שוחחנו על איך לנהל מעצבים תוך שיתופי פעולה בין הצוותים השונים.עד כמה החיבור הוא פשוט וכל אחד יכול לגרום לזה לקרות ולעבוד בצורה טובה יותר...שוחחנו גם על הספר שהוא כותב, סביב חיבור בין חוויות,איך הטלפון שלנו יכול להפוך לאפליקציה אחת במקום להכיל אפליקציות שונות?בקרוב יצא הספר Fusion Experience, אז אל תפספסו...כל זה ועוד בפרק מספר 19 של Radio Button.תוכלו למצוא אותנו בכל אפלקציות הפודקאסט האהובות עליכם

גלעד נפגש עם ד״ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגטלי. גלעד ולירז דיברו על עיצוב התנהגות והרגלים, על האחריות הגדולה שמגיעה עם ניהול מוצר בתחום הזה, על הפן הפסיכולוגי של ניהול מוצר וחווית המשתמש ולמה הבסט פרקטיס לפעמיים יכול להיות הוורסט פרקטיס

איך מנהלים גילדת מעצבים? ניר יוז, ‏‎VP UX‎‏ ב-‏‎WIX‎‏ מתארח בפרק התשיעי של הפודקאסט. בשיחה מרתקת יחד עם ניר שוחחנו על הצורת מבנה האירגוני המעניינת שבה וויקס עובדת ואיך במסגרת התפקיד שלו כמנהל הגילדה הוא מצליח לגרום לכל ה-UX לעבוד יחד... הגענו גם לדבר על עבודה מול מפתחים, מנהלי מוצר ואפילו למה הם בוחרים לאחד את ה-UI עם ה-UX ולא מפרידים לצוותים נפרדים. כל זה ועוד בפרק מספר שמונה של Radio Button !

רן לירון,  ‏‎Head of UX‎‏ ב-‏‎CyberArk Israel‎‏ מתארח בפרק השמיני של הפודקאסט.בשיחה מרתקת יחד עם רן שוחחנו על המצב היום בו אנשים רק חושבים שהם "מבינים" חוויית משתמש אבל בפועל הם לא...ואיך באמת גורמים להם באמת להבין? הגענו גם לדבר על ההתפתחות של המקצוע ומדוע השכר של ויזואל דיזיינרד יותר נמוך מ-Product Designers?הזדמנות מעולה להכיר לעומק את אחת מאושיות מקצוע חוויית המשתמש ולגלות גם למה ממש לאחרונה הוא בחר לעזוב את המשרה הבטוחה שלו כמנהל צוות ועובר לעבוד כ-UX יחיד בסטארטאפ קטן.כל זה ועוד בפרק מספר שמונה של Radio Button !

הפגישה השבועית הייתה הפעם קצת אחרת: פחות הדגמה ויותר דיון. צללנו לשאלה אם עדיין יש טעם להקים דיזיין סיסטם בפיגמה כשהפרוטוטייפינג עבר כולו לקלוד (ספויילר: הגענו מהר מאוד למסקנה שאין טעם), ומה הוורקפלואו הנכון כדי לסנכרן בין קלוד לפיתוח.

בפגישה השבועית, יעל הציגה תהליך עבודה על הכנסת דאטה חדשה למערכת שמספקת לחקלאים מידע על מצב הגידולים. היא התחילה בהבנת הדאטה והגדרת האתגר שצריך לפתור, אספה השראות ובחנה את היתרונות והחסרונות של כל סוג של צ׳ארט.

במפגש השבועי, מאיה שיתפה תהליך חשיבה על שיפור ניווט במערכת מורכבת: איך היא הגיעה לתובנות משתמש, ואיך הגדרת האתגרים וההזדמנויות עזרה לה למקד את החיפוש אחר פתרונות.

במפגש השבועי, ינה סיפרה על תהליך עיצוב של וידג'ט שעון לדשבורד בקלוד דיזיין. היא הראתה איך מסקיצ'ה ראשונה לא מוצלחת הובילה את הכלי להפיק 4 רעיונות מונפשים שניסחה, ואיך הם הלכו בפועל לפיתוח. בדרך היא הראתה לנו איך יוצרים דיזיין סיסטם בקלוד דיזיין ושיתפה ביתרונות ובחסרונות של הקמתו וניהולו.

בפגישה השבועית נטלי לקחה אותנו אל תוך דיזיין ספרינט שהיא הנחתה — שלב אחרי שלב. מההכנות לסדנה, דרך מיפוי עולם הבעיה (הגדרת האתגרים וההזדמנויות: למי פונים? מה לא עובד בפתרון הקיים? מהם הצרכים והכאבים של המשתמשים?), ועד שרטוט פתרונות והתכנסות לקונספט אחד. ולקונספט הנבחר יצרנו פרוטוטייפ — עם קלוד קוד, כמובן. הצצה לפגישה השבועית של סטודיו Best Designers Ever — עם תהליכי עבודה, דילמות ותובנות. בלי פילטרים.

גל סיימה את הכנס עם תזכורת חשובה על המקום של היצירתיות בתוך כל המהפכה הזאת. אחרי שנה וחצי שבה כמעט כל העבודה שלה מתבצעת דרך Cursor, Agents וכלי AI שונים, היא מצאה את עצמה מייצרת יותר מתמיד - אבל נהנית פחות. ההרצאה המקורית שלה הייתה אמורה להיות על תהליכי עבודה וכלים, אבל תוך כדי ההכנות היא הבינה שהשאלה המעניינת באמת היא לא איך עובדים מהר יותר, אלא איך שומרים על המקום האנושי בתוך כל זה. אחד הרעיונות המרכזיים שעלו היה שהקראפט לא נעלם - הוא משתנה. במקום להשקיע שעות בביצוע, אנחנו משקיעים יותר זמן בחשיבה, בחיבורים לא צפויים וביכולת לזהות רעיונות שאף מודל לא היה מגיע אליהם לבד. החדשנות לא נוצרת מתוך התשובה הראשונה שקיבלנו מ-Claude או Cursor, אלא מתוך אותם רגעים שבהם אנחנו עוצרים, נותנים למחשבות להתבשל ומחברים בין דברים שלא אמורים להתחבר. אם יש משהו שצריך לקחת מהעולם החדש הזה, זה לא לפחד שהקראפט נעלם - אלא להבין שהוא פשוט עובר למקום אחר.

שחר הציג גישה שמתחילה דווקא מהדאטה. במקום להתמקד בשאלות שהמשתמש כבר יודע לשאול, הוא מחפש את האזורים שבהם מסתתרים הסיגנלים שהמשתמש בכלל לא יודע לחפש. דרך דוגמאות מעולמות הסייבר, מערכות יחסים ואפילו ניהול תקציב אישי, הוא הראה איך אפשר לזהות דפוסים, חריגות והתנהגויות שמסתתרות בתוך כמויות גדולות של מידע ולהפוך אותן לתובנות שהמשתמש לא היה מגיע אליהן בעצמו. התפקיד של המוצר, ושל המעצב שמאחוריו, מתחיל להשתנות בהתאם. במקום רק לענות על שאלות, הוא צריך לעזור למשתמש לגלות דברים שהוא לא ידע לשאול מלכתחילה. לא עוד דשבורד שמציג נתונים, אלא מערכת שיודעת לחבר בין נקודות, לזהות סיגנלים ולהציף את התובנה הנכונה ברגע הנכון. מבחינתו, זה המקום שבו נוצר הערך האמיתי של AI - לא ביכולת לנתח דאטה מהר יותר, אלא ביכולת לחשוף את ה-unknown unknowns שמסתתרים מאחוריו.

טל דיבר על אחד הפערים הכי גדולים שקיימים היום בארגונים. בזמן שכלי AI הופכים אותנו למהירים יותר בכתיבה, פיתוח ועיצוב, הדרך שבה אנחנו מציגים רעיונות כמעט לא השתנתה. עדיין שולחים מסמכים ארוכים, מצגות אינסופיות ופגישות של שעה רק כדי להסביר רעיון שאפשר להבין תוך דקות ספורות. באמצעות כלים כמו Google Vids ובהמשך גם Claude ו-Remotion, הוא הדגים איך אפשר להפוך PRD, חזון מוצרי או פיצ'ר חדש לסרטון קצר שמעביר את אותו המסר בצורה הרבה יותר ברורה ואפקטיבית. היכולת לספר סיפור הופכת לחלק בלתי נפרד מהעבודה של מנהלי מוצר, מעצבים ומובילי צוותים. לא רק להגדיר מה בונים, אלא לגרום לאנשים להבין למה בונים את זה ולהרגיש חלק מהכיוון. בעולם שבו כולנו מוצפים במידע, תשומת לב הופכת למשאב נדיר. מי שיודע לארוז רעיון מורכב לכמה דקות ממוקדות, יצליח לייצר הרבה יותר Alignment, לקבל החלטות מהר יותר ולהניע אנשים לפעולה.

אחרי שנים של בניית Design Systems עבור חברות גדולות, עידו וקרן רואים מקרוב את הפער שנוצר בין מה שעובד מצוין בסטארטאפ קטן לבין מה שקורה כשצריך לנהל מוצר מורכב לאורך שנים. Vibe Coding מאפשר להגיע לתוצאות מרשימות במהירות, אבל בסביבות מורכבות עם עשרות צוותים, קוד לגאסי ומאות החלטות שהצטברו לאורך הדרך, האתגר כבר לא נמצא ביכולת לייצר אלא ביכולת להבין מה נבנה ולמה. אחת התובנות המרכזיות שעלו בשיחה הייתה שהנכס החשוב ביותר בארגון הוא לא הקומפוננטות עצמן אלא ההחלטות שמאחוריהן. למה רכיב מסוים נבנה בצורה מסוימת, אילו פשרות התקבלו בדרך, ואיך ההחלטות האלה באות לידי ביטוי בפיגמה, בקוד ובפרודקשן. ככל שיותר עבודה נוצרת על ידי מודלים, כך גדלה החשיבות של Decision Log מסודר ושל Human in the Loop שיודע לחבר בין הכוונה המקורית לבין התוצאה שנוצרה בפועל.

יעקב לקח את הדיון על AI למקום הרבה יותר אנושי. בזמן שרוב השיחות עוסקות במודלים, Agents וטכנולוגיה, הוא הזכיר שהמשתמשים שלנו עדיין פועלים לפי אותם מנגנונים פסיכולוגיים שפעלו לפני אלפי שנים. אנחנו עדיין מחפשים אמון, עדיין חוששים מאי ודאות ועדיין מקבלים הרבה מההחלטות שלנו מתוך רגש הרבה לפני שההיגיון נכנס לתמונה. הוא חילק את האמון לשני רבדים. אמון קוגניטיבי שנוצר כשאנחנו מבינים מה המערכת יודעת לעשות ומה המגבלות שלה, ואמון רגשי שנוצר כשאנחנו מרגישים שהמערכת פועלת לטובתנו. בעולם שבו יותר ויותר אנשים מקבלים החלטות בעזרת AI, היכולת לבנות את שני סוגי האמון האלה הופכת להיות קריטית. לא מספיק שהמערכת תהיה חכמה. היא צריכה גם להיות צפויה, ברורה ולגרום למשתמש להרגיש שהוא יכול לסמוך עליה.

שירה הציגה דרך להסתכל על AI לא כעוד כלי לכתיבה, מחקר או יצירת תוכן, אלא כמנטור שנמצא איתנו לאורך כל תהליך העבודה. במקום להשתמש בו רק כדי לייצר תוצרים, אפשר להשתמש בו כדי להתכונן לשיחות קשות, לבצע סימולציות, לקבל ביקורת, לבחון רעיונות מכמה זוויות שונות ולחשוב כמו האנשים שנמצאים סביבנו. לפעמים האתגר הוא לא למצוא תשובה, אלא לדעת אילו שאלות לשאול לפני שנכנסים לחדר. החלק המעניין באמת מתחיל כשמסתכלים על זה ברמה הארגונית. אם אפשר לתעד ידע, ניסיון ומתודולוגיות עבודה של אנשים מנוסים בתוך Workspace משותף, אפשר להנגיש אותם לכל עובד בארגון בדיוק ברגע שהוא צריך אותם. מנהל חדש יכול לקבל הכוונה לפני שיחת One-on-One, מנהל מוצר יכול לקבל ביקורת על PRD לפני Review אמיתי, ועובד חדש יכול ללמוד מהניסיון שהצטבר בארגון בלי לחכות שמישהו יהיה פנוי לעזור לו. במקום לשמור את הידע אצל אנשים ספציפיים, אפשר להפוך אותו למשאב נגיש שעובד עבור כולם.

ענבל הציגה גישה שנקראת Generative UI, שבה הממשק כבר לא מוגדר מראש על ידי מסכים, תפריטים וארכיטקטורת מידע קבועה. במקום לשלוח את המשתמש לחפש פעולה או מידע בתוך המערכת, המערכת מרכיבה עבורו את הממשק בזמן אמת מתוך הקומפוננטות הקיימות בדיזיין סיסטם. המשתמש מבקש מה הוא צריך, והאייג'נט מחליט האם להציג גרף, טבלה, כפתור או כל רכיב אחר שיעזור לו לבצע את המשימה. המשמעות היא שאנחנו מתחילים לעבור מעולם שבו מעצבים מנסים לחזות מראש את כל מסלולי הניווט וה-Use Cases האפשריים, לעולם שבו המשתמש יכול להגיע עם צורך שלא חשבנו עליו מראש. במקום לבנות עוד ועוד מסכים, אנחנו בונים ספריית רכיבים, חוקים ו-Guardrails שמאפשרים לאייג'נט להרכיב חוויה דינמית תוך כדי תנועה. הדיזיין סיסטם לא נעלם - הוא הופך למנוע שמאפשר לממשק להשתנות ולהתאים את עצמו לכל משתמש ולכל סיטואציה.

שלי הדגימה את Geniro, כלי שפיתחה מתוך צורך אישי לאגד במקום אחד תהליכי יצירה שלמים - מכתיבת סיפור, דרך יצירת פרומפטים ועד הפקת תמונות, וידאו ותוצרים קריאטיביים. אבל הנושא המרכזי בהרצאה לא היה הכלי עצמו אלא השאלה איך שומרים על זהות בעולם שבו יותר ויותר מוצרים, קמפיינים וממשקים מתחילים להיראות אותו דבר. אחד הדברים שעלו שוב ושוב היה החשיבות של ה-DNA היצירתי. הצבעוניות, השפה, האווירה, מקורות ההשראה והבחירות העיצוביות שמבדילות בין מוצר גנרי לבין מוצר שאפשר לזהות למי הוא שייך. במקום לתת ל-AI להוביל את התהליך, היא הציגה Workflow שמתחיל דווקא מהזהות הוויזואלית והקריאטיבית ורק אחר כך עובר לכלי היצירה. ככל שהכלים הופכים חזקים יותר, כך גדלה החשיבות של היכולת להגדיר חוקים, כיוון וטעם אישי. אחרת כולם מגיעים לאותו רקע לבן, אותו כפתור כחול ואותו Glow כתום.

רון הדגים את Figma Weave, פלטפורמה שמאפשרת לחבר בין מודלים שונים, כלי יצירה ותהליכי עבודה בתוך קנבס אחד. במקום לקפוץ בין עשרות כלים ולרדוף אחרי התוצאה הבאה, הוא הציג גישה שמבוססת על בניית Workflow מסודר שאפשר לחזור עליו, לשחזר אותו ולהרחיב אותו לאורך זמן. המטרה היא לא רק להגיע לתוצאה טובה, אלא להבין איך הגעת אליה ולהפוך את התהליך עצמו לנכס. התפקיד שלנו מתחיל להשתנות. פחות אנשים שמייצרים כל פיקסל בעצמם ויותר אנשים שמכוונים את התהליך. לדעת להגדיר קונטקסט, לבחור את המודלים הנכונים לכל משימה, לנתח את התוצאות שמתקבלות ולהמשיך לאיטרציה הבאה. לא לעצור בפלט הראשון אלא לבנות מערכת שמאפשרת להגיע שוב ושוב לתוצאה הרצויה תוך שמירה על השפה, האיכות והכוונה המקורית.

עומרי הדגים את Spring, פלטפורמה שמאפשרת לעבוד ישירות על המוצר עצמו ולא רק על ייצוג שלו בפיגמה. במקום לעצב מסכים ביקום מקביל ואז להעביר אותם לפיתוח, הוא הראה איך אפשר לעבוד מול ה-Codebase, הדאטה והאילוצים האמיתיים של המערכת. המטרה היא לצמצם את הפער בין הרעיון לבין המוצר שבאמת מגיע למשתמש. השאלה המרכזית שעלתה לאורך השיחה לא הייתה איך לכתוב קוד או איזה כלי לבחור. השאלה הייתה איך מוצאים את הדרך לעבוד על המוצר עצמו. הכלים ימשיכו להשתנות, אבל הכיוון נשאר זהה - פחות עבודה על סימולציה של המוצר ויותר עבודה על המוצר האמיתי. ברגע שמתחברים לשכבה הזאת, קל יותר להבין את ההשלכות של החלטות עיצוב, לעבוד עם נתונים אמיתיים ולקבל החלטות מתוך המציאות ולא מתוך הנחות.

דניאל פתח את הכנס עם אחד הנושאים שחוזרים כמעט בכל שיחה בתקופה האחרונה — טשטוש הגבולות בין עיצוב, מוצר ופיתוח. במקום להסתכל על התפקידים כתחומים נפרדים, הוא הציג Workflow שבו אפשר לקחת בעיה, להבין אותה, לעצב פתרון ולהגיע עד לפרודקשן. לא דרך מעבר אינסופי בין צוותים וכלים, אלא דרך לקיחת בעלות רחבה יותר על התהליך כולו.

המהפכה שאנחנו חווים עכשיו לא יוצרת רק כלים חדשים — היא גם מערערת הרבה מהיתרונות שהתרגלנו להסתמך עליהם. אם כולם עובדים עם אותם מודלים, אותם Agents ואותם כלי יצירה, השאלה כבר לא מי יודע להשתמש בכלי אלא מי יודע לייצר ערך סביבו. דרך המודל של ארבע חפיסות הקלפים — מקצועיות, נטוורקינג, מכירה ותוכן — שגיא דיבר על הנכסים שממשיכים לייצר יתרון גם כשהטכנולוגיה הופכת זמינה לכולם.

במיטאפ #40 גישרנו על הפערים בין עיצוב, מוצר ובינה מלאכותית. שמענו נקודות מבט שונות, התלבטויות אמיתיות, ניסיון מהשטח, והרבה כנות לגבי איך הדברים נראים כשעובדים עם כלים חדשים, קצב גבוה וציפיות משתנות. עומר אבירם: Bridging the Gap: Static Screens to Live Prototypes מכירים את זה שאתם מייצרים פרוטוטייפ בפיגמה, והכל נראה טוב, אבל כשמנסים לשלב נתונים אמיתיים והתנהגות מורכבת - פתאום משהו לא עובד והכל נהיה מסורבל? בהרצאה אציג איך שימוש בכלי בינה מלאכותית כמו קרסור, מאפשרים לנו לבנות פרוטוטייפ דינמי, מבוסס נתונים אמיתיים ולוגיקות מורכבות כדי לדמות את המוצר האמיתי. נדבר על תהליכי עבודה, דוגמאות פרקטיות וטיפים, שילוב כלים חיצוניים וטכניקות המאפשרות איטרציות ובדיקת פתרונות שונים בקלות. נבין מתי כדאי להשתמש בסוגי הכלים השונים ואת המגבלות שלהם. ⭐ עומר הכין לנו קובץ שמרכז הסברים וטיפים לכתיבת פרומטים בקורזור: https://drive.google.com/file/d/1hIid... אנה סטיליאנו: מי המעצב כאן? כלי בינה מלאכותית הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך העיצוב, ויחד עם היעילות והמהירות, עלו גם שאלות חדשות: מי מקבל את ההחלטות? מי אחראי על הבחירה? ואיפה עובר הגבול בין עזרה להובלה? בהרצאה נדבר על קבלת החלטות בעיצוב בעידן של בינה מלאכותית: הרגעים שבהם הבחירות מרגישות ברורות מאליהן, איך “קול חכם” נוסף משפיע על שיקול הדעת, ולמה דווקא עכשיו חשוב לעצור ולבחון מחדש את תפקיד המעצב בתוך התהליך.

אז Auto Layout ב-Figma יכול להיות מאתגר, ובסרטון הזה אני מסביר שלב אחרי שלב איך יצרתי קומפוננטות Pricing Cards רספונסיביים בעזרת Auto Layout.

איך יצרתי מיקרו-אינטראקציות של Lottie — בלי לפתוח After Effects? בסרטון הזה אני מדגים איך יצרתי אנימציה בעזרת Figma ו-Lottielab בלבד. עד היום, כל פעם שרציתי להוסיף מיקרו־אינטראקציות, הייתי עובר דרך After Effects. וזה אחלה כלי, אני עובד איתו לא מעט… אבל הוורקפלואו מסורבל, וה-learning curve שלו משמעותי. בעזרת Lottielab אפשר ליצור, לערוך ולייצא אנימציות בפורמט Lottie — ישירות מהדפדפן, ובממשק שמאוד דומה ל-Figma. בסרטון הזה, אני מראה את התהליך, שלב-שלב, איך יצרתי את האנימציה ישירות מעיצוב שיצרתי ב-Figma. אם אתם יוצרים מיקרו-אינטראקציות למוצרים שאתם עובדים עליהם או לאתרי אינטרנט — שווה לבדוק.