בפרק השני עידן ואני דיברנו על: - איך פועל צוות עיצוב בחברה בצמיחה מואצת (hypergrowth) כדי להשיג תוצאות מיטביות - איך מנגישים למעצבים רואדמאפ ותיעדופים של חברה - איך אנחנו כצוות עיצוב משתלבים בתמונה הגדולה של חזון החברה - על הדרך להבטיח שגם מתוך השוטף, נעשית עבודת עומק והתקדמות מקצועית - על ניצול הזדמנויות עסקיות כדי לעשות עבודת דיזיין איכותית - הכוח הסודי של נגישות (accesibility) כהזדמנות שלנו לשדרג את המוצר - על ההתקדמות המוצרית ורעיונית של airbnb והשדרוג בעקבות הקורונה.

כשהגעתי לוויז והתחלתי לעבוד על הפיצ׳ר הראשון החווית עבודה שלי עם הדיזיין סיסטם הייתה טובה, הרגשתי שהדיזיין סיסטם חוסך לי זמן ולא מסבך אותי יותר מדי. ספריה מסודרת בפיגמה, הסבר קצר ופשוט על קומפונטה וביעקר מענה סופר זמין של הצוות ישבתי לשיחה עם גיא לוין, סקוואד ליד ומוביל תחום Design Infrastructure בווייז. כיום כמעט כולם כבר מבינים את הערך שצוותי עיצוב וארגונים מפיקים מדיזיין סיסטמם - אבל איך גורמים לזה לעבוד? במילים אחרות, איך בונים דיזיין סיסטם שמעצבים (ומפתחים!) אוהבים, וצומחת יחד עם הארגון? התובנה העיקרית שלי מהשיחה עם גיא היא שדיזיין סיסטם הוא שירות, שהלקוחות שלו הם המעצבים בצוות. לעצב רכיבים זה קל; האתגר האמיתי הוא לרתום את הצוות למטרה, כך שמעצבות ומעצבים יעדיפו להשתמש בסיסטם כי זה קל ונוח ומספק ערך - לא כי המנהלים שלהם אמרו להם. הפרק הזה הוא אחד הספונטנים שלנו, ישבנו לשיחת קפה במטבון של וויז, ואיכשהו התחלנו לדבר על דיזיין סיסטם ואז אמרתי לו. ״אולי נקליט פרק?״ גיא זרם ובצורה לא מוסברת הסטודיו היה פנוי, וכך התבשל לו פרק. אני מקבלת בקשות לפרקים מסוג ״איך נראה יום עבודה״ אני חושבת שאנשים אוהבים את התחושה של להיות ״זבוב על הקיר״. אשמח לשמוע האם הפרק הזה עונה על זה? והאם תשמחו לעוד פרקים בסגנון הזה?

בפרק שוחחתי עם הילה יונתן, UX Research, Team Leader, שמובילה תהליכי מחקרוביחד פירקנו קצת את הרעיון שעומד מאחורי מחקר משתמשים וכיצד נוכל ליישם תהליכים כאלה במקומות בהם אנו נמצאים.‍דיברנו על מחקר משתמשים ככלי להשגת ידע על ״אם אנחנו לא המשתמשים שלנו, אז מי כן? ומהם הצרכים והמוטיבציות שלהם?איך מביאים מחקר לכדי מימוש כדי שבעלי העניין יבינו את הערך שלו?איך להתמודד עם אתגרים שסובבים מחקר וסקילז שדרושים לחוקרי וחוקרות חווית משתמשוטיפים לא/נשים שמגייסים אותם/ן‍את הילה ניתן למצא ב:‍https://www.linkedin.com/in/hilayonatan/‍

בפרק ״מי מפחד.ת מתרגיל וויטבורד?״, הזמנתי את עמרי דביר, ראש תחום עיצוב מוצר ב-Gloat, לדבר על תרגיל וויטבורד.התרגיל הזה הוא תרגיל שאפשר לראות יותר ויותר בתהליכי קבלה לחברות. הוא שונה מאוד מתרגיל בית, שבגלל שאת התרגיל הזה מבצעים בלייב יחד עם מעצב.ת / מנהל.ת מוצר. זה יכול להשמע די מפחיד, ובדיוק בשביל זה החלטנו להקליט את הפרק הזה. בחלק הראשון של הפרק דברנו על איך מתנהל התרגיל, מה היתרונות שלו ומה החששות שהוא מעלה. בחלק השני הצגתי לעמרי ״תרגיל בהפתעה״, ונראה איך הוא ניגש ופתר אותו.האזנה נעימה!

בפרק שוחחתי עם דנה שמעוני על יצירת תהליכי עבודה בריאים ויעילים מול צוותי מוצר ופיתוח, כשצריך לנוע מהר.שוחחנו על מאיפה מתחילים ואיך מגדירים הגדרת משימה בצורה יסודית, עם עקרונות מפתח שיעזרו לנו בתהליך,כמה חשוב להבין מי הפרטנרים שלנו ומה הצרכים שהם מגיעים איתם.(Design Systems)מהן דיזיין סיסטמזכמה הן חשובות לארגון ומאיפה להתחיל‍ואפילו הוספנו בונוס חביב לקינוח(חכו לסוף של הסגיר)‍

הפרק מוקדש ל"אפקט המסגור" - הטייה ידועה לפיה אופן הצגת המידע משפיע על קבלת ההחלטה. כלומר, מסגור המסר ישפיע על ההתנהגות שלנו. לדוגמה: כנראה נעדיף שמפו ש"מכיל 97% חומרים טבעיים" ולא סבון ש "3% ממרכיביו הם כימיקלים או חומרים סינתטיים" (המסר השני כנראה יגרום לפיטוריו המיידיים של הקופירייטר שהגה אותו). מלבד מחקר אקדמי נרחב סביב התופעה, אפקט המסגור הפך לכלי פופולרי ושימושי בעולמות השיווק, המכירות, יחסי הציבור ובקרב כל מי שמעוניינ.ת להניע א.נשים לפעולה. כמה שאלות שענינו עליהן במהלך הפרק: מהם שלושת סוגי המסגור? מה זה "חוק ה- 100"? איך מעודדים סטודנטים להימנע מדחיינות? ו… האם חצי הכוס היא מלאה או ריקה?

אינטראקציה בלינקדאין היא לא רק המפתח להצלחה בפלטפורמה, יש לה גם המון סודות וטריקים שסביר להניח שעדיין לא גיליתםן! הצטרפו אלינו לפרק בו נחשוף את המידע הכי חשוב ושווה בכל הנוגע להתנהלות בלינקדאין, שיקפיץ לכםן את התוכן, את הפרופיל ואת התקשורת עם משתמשיםות אחריםות.

הידעתםן: במקרים מסויימים, סעיף ההתנדבות יכול לבדל אתכםן מאנשים אחרים שמתמודדיםות על אותה המשרה, ולעזור לכםן לקבל אותה? השבוע נדבר על חלק ההתנדבות בפרופיל ואיך למלא אותו. אם יצא לכםן להתנדב, אל תזניחו את החלק הזה של הפרופיל, ואם עדיין לא יצא, זמן מעולה להתחיל :)

אז בפרק האחרון יהודית אשר ארחה את עודד עזר - טיפורגף, מעצב, מרצה, שהרבה מאיתנו התחנכו על ידו, או שמשתמשים במודע או לא, באופן יומיומי בפונטים שיצר. עודד השפיע בצורה ענקית על עולם הפונטים בעשרים שנים האחרונות, והפעם יהודית ועודד שוחחו על התבטאות הטיפוגרפיה בממשקים דיגיטלים. הקהילה שלנו מורכבת מאנשים שבאו מרקעי לימוד שונים, תואר, קורס, לימוד עצמאי… ולעיתים נשמעות טענות אשר יש פער מסויים בין יכולות אפיון של מעצבים לבין ליכולות הטיפוגרפיה שלהם. עודד טוען שהיתרון בתואר של 4 שנים לעיצוב גרפי, הוא שזה נותן זמן ומשאבים למחקר ולטעויות, ואלו דברים שמלמדים אותנו המון. דברים אלו לעיתים מתפספסים בהכשרות קצרות יותר, וזה ליגיטימי, הדבר החשוב הוא לפחות להיות מודעים לזה שישנם פערים טיפוגרפים מסויימים שעליהם צריך לדבר ולגשר. עודד מתאר את הפונטים כבעלי אופי, שלא רק שמשרתים את החוויה שאנחנו רוצים להעביר, אלא לעיתים פונט בלבד מספיק בשביל להעביר למשתמשים תחושה שלמה. האזנה נעימה 🎧

איך נראים שבעת השלבים של עיצוב מוצר במאנדיי? למה אסור להגיע עם עיצוב מוגמר כבר בשלב הראשון? ולמה חשוב שמפתחים ייקחו חלק בראיונות המשתמשים? במשך תקופה ארוכה במאנדיי, נתקלנו בהרבה קשיים סביב התקשורת הבין צוותית שלנו, מה שהתבטא בהמון מקרים של תחושות כישלון – גם מהצד של העיצוב וגם מהצד של הפיתוח.החברה גדלה, הפוקוס היה על פיתוח ומשימות פרודקטיות עם דגש על חווית משתמש היו נדחקות הצידה ולאורך האיטרציה יורדות בעדיפות עד שהגענו למצב שמעצבים היו מכניסים משימות לאיטרציות ובכלל לא מצפים שהם יקרו, וזה יצר הרבה תסכול.זיהינו ששני הכאבים העיקריים ששני הצדדים חווים הם חוסר הבנה של הערך של המשימות הפרודקטיות מצב המפתחים, וחוסר הבנה של ההיתכנות הטכנית מצד העיצוב והפרודקט. בפרק השבוע דריה ורטהיים מדברת עם דניאל ורטמן, Senior Product Designer במאנדיי, על התהליך העבודה שבנינו בעקבות הכאבים האלו, ומתרכז כולו סביב תקשורת. הן מדברות על התפקיד של המעצב בכל אחד משבעת השלבים בתהליך, איך משלבים את המפתחים בשלבים מוקדמים ועל למה המעצבים אצלנו הם אלו שעושים copy ux למוצר.

יוצא לשמוע לאחרונה המון על העניין שלג׳וניורים מאוד קשה למצוא את העבודה הראשונה בתחום. האמת היא שבדרך כלל כל מה שצריך זה מישהו אחד, שיתן לנו הזדמנות אחת. אחר כך הדברים מתגלגלים... אבל אם נכנס רגע לנעליים של חברות או מנהלי צוותים - למה שיהיה להם כדאי לגייס ג׳וניורים שאין להם תשובות להכל? למה שלא ״ישתפשפו קצת״ במקום אחר ואז יבואו?תום יגב, שהוא דיזיין דירקטור בחברת מובאו, טוען שג׳וניורים זה דווקא בדיוק מה שהוא מחפש. כי להם יש משהו שאחרי כמה שנים בתחום לפעמים הולך לאיבוד - רעב. ולדעתו זה חלק חשוב לא פחות מהנסיון. בפרק ״איך להכשיר ג׳וניורים״, תום ועדי דברו על כל הסיבות שדווקא כן כדאי להעסיק ג׳וניורים. איך בתור מעצב.ת בתחילת הדרך אפשר בכל זאת להביא הרבה ערך לשולחן, איך בכלל אפשר לדעת מה זה עיצוב טוב, ולמה חשוב לא לפחד לטעות.האזנה נעימה 🎧

סעיף ה-Experience הוא לב הפרופיל שלנו ושווה להשקיע בו. השבוע נדבר על איזה ניסיון תעסוקתי צריך להיות בחלק הזה של הפרופיל, ואיך לנסח אותו בצורה האפקטיבית ביותר עבורינו ועבור מי שקורא.ת את הפרופיל שלנו.

בפרק דיברנו על אחד המודלים הפשוטים והאלגנטיים ביותר שאנחנו מכירים לעיצוב התנהגות והנעה לפעולה. למודל קוראים FOGG BEHAVIOR MODEL על שם האדם שפיתח אותו - BJ FOGG. תמצית המודל היא הנוסחה: B=MAT; התנהגות = מוטיבציה * יכולת * טריגר. כדי שהתנהגות תקרה, שלושה תנאים צריכים להתקיים בו-זמנית: טריגר בעיתוי שבו יש מוטיבציה ויכולת לביצוע הפעולה. שימו לב: אל תתנו לפשטות להטעות אתכם - יש במודל כמה רבדים של עומק. לא לשווא חלק גדול מהחברות המוכרות מעמק הסיליקון עושות שימוש במודל המבריק הזה שהתפתח באוניברסיטת STANFORD. המודל של FOGG הוא כלי מצוין לניתוח והבנה של סיטואציות שבהן פעולות לא קורות, עיצוב התערבויות אפקטיביות ובניית הרגלים.

מחקר ע-נ-ק בדק מה יגרום לנו להתמיד בתוכנית כושר. במחקר, שהשתתפו בו 61,293 (!) מתאמנים, בחנו קייטי מילקמן ואנג'לה דקוורט מאוניברסיטת וורטון (עם 28 חוקרים נוספים) 54 תוכניות אימונים שמטרתן לעודד את המנויים להגיע לחדר הכושר. התוכניות שנחקרו כללו התערבויות שונות: תמריצים כלכליים, תזכורות, תכנון לוח זמנים, פרסום ברשתות חברתיות, חתימה על אמנה ועוד. בפרק שוחחנו על: מה זה מגה-מחקר ולמה זאת פריצת דרך? (בכל זאת, המחקר התפרסם ב Nature). מהו הממצא הכי מעניין שהתגלה בניסוי? (רמז: זה קשור לתמריץ בעיתוי לא צפוי) מחקרים נוספים של קייטי מילקמן הקשורים במוטיבציה ושינוי התנהגות (שימו לב, מדובר במטאור בתחום)

לינקדאין היא לא רק רשת לחיפוש עבודה אלא גם פלטפורמה מעולה למציאת לקוחות ושיתופי פעולה - ולכן היא מעולה לעצמאיים ועצמאיות! אז אם אתםן פרילאנסרים, ספקי.ות שירות, מטפליםות, מאמניםות, בעלי.ות עסק קטן או איך שלא תרצו להגדיר את עצמכםן - הפרק הזה של הלינקדינאים הוא במיוחד בשבילכםן!

יהודית וענבל ורמוס דברו בפרק האחרון על *למצוא את המשמעות שלי כמעצב.ת*. כדי להבין על מה מדבר הפרק, נתחיל מלהסביר מה עושה ענבל. אז ענבל היא product designer ב-dueto, חברה בארגון D4CR, וממובילות קהילת FemtechIL וקהילת WE. ענבל בוחרת להתעסק בהרבה דברים, כאשר כל אחד מהם נבחר בקפידה, ונותן משמעות יומימית לעשייה שלה.ענבל בוחרת עבודות והתנדבויות לפי מה שמחזק את העקרונות שהיא מאמינה בהם. השאלה המעניינת שנידונה בפרק היא האם יש עבודה שנותנת משכורת, ולצד זה התנדבות שנותנת סיפוק? או האם אנחנו יכולים להגיע למצב בו העבודה והעקרונות שלנו ישתלבו באופן מושלם? האם נעשה עבודה טובה יותר כמעצבים אם אנחנו באמת ובתמים נאמין במוצר?

טאדאאם…! אנחנו שמחים להציג את הפרק השני בפינה החדשה שהשקנו ובה אנו מדברים על העקרונות ההתנהגותיים שבבסיס ההחלטות של חברות הטק הגדולות. בין היתר, נתחקה אחר הבחירות בפיצ׳רים במוצר, קמפיינים שיווקיים, מודלי תמחור ומהלכים אסטרטגיים נוספים. בפעם שעברה דיברנו על ספוטיפיי ועכשיו הגיע תורה של ענקית הסטרימינג - נטפליקס. כמה עובדות על נטפליקס: החברה נוסדה ב- 1997 על ידי ריד האסטינגס ומארק רנדולף, לא נמכרה לבלוקאסטר ב- 50 מיליון דולר, הכניסה בשנה שעברה 32 מיליארד דולר מ- 220 מיליון מנויים - פלטפורמת הסטרימינג המובילה בעולם. עוד עובדות בהיבט ההתנהגותי: פרסונליזציה (השוו את מסך הפתיחה שמופיע אצלכם לשל חברים, בני משפחה או קולגות) צליל פתיחה מובחן (איך הוא נשמע?), ברירות מחדל (מה קורה חמש שניות לאחר סיום פרק?), הוכחות חברתיות (טופ 10, טרנדינג), ועוד (האזינו לפרק!).

סטודנטים וסטודנטיות, אם אתםן שאין לכםן על מה לכתוב בלינקדאין, אתםן טועיםות! בפרק 7 של הלינקדינאים נלמד על הפוטנציאל העשיר של סטודנטיםות לשתף בתוכן, להגיב, ללמוד ואילו לקבל הצעות עבודה.

שובריםות את הראש לגבי מה לכתוב בלינקדאין? היה פרק שכולו השראה. השבוע נדבר על נושאי כתיבה רלוונטיים ללינקדאין, וכאלה שרלוונטיים פחות. על סוגי תוכן שונים שיגוונו לנו את העשייה ולאחריםות את הפיד, וימשכו אלינו תשומת לב חיובית, ואפילו על השעות והימים שהכי רצוי לפרסם בהם.

הרבה פעמים יוצא לנו לתהות - למה אנחנו לא מצליחים לשפוט באובייקטיביות את העיצוב של עצמנו. הרי עיצוב של אחרים נורא קל לנו לשפוט... בוחנים את המסכים כמה רגעים ויש לנו כבר עשרות הערות לשיפור ושיפוץ. אז למה בעיצוב של עצמנו זה לא ככה? למה לעיתים אנחנו מתאהבים בפיתרון שלנו וקשה לנו לשחרר?יורם רוזנר תהה בשאלה הזאת זמן רב, ובמהלך הקריאה של הספר ״לחשוב מהר לחשוב לאט״ של דניאל כהנמן, פתאום נפל לו האסימון שהיה חסר לו בשביל לענות על השאלה הזו. הוא הבין שיש לנו מערכת חשיבה אנליטית ומערכת חשיבה אינטואטיבית. ביום יום שלנו, כיוזרים, אנחנו משתמשים במוצרים על ידי המערכת האינטואטיבית שלנו, אבל כשאנחנו מעצבים - אנחנו עושים זאת על ידי המערכת האנליטית. ופה בעצם האתגר. אם רק היינו יכולים לעצב עם המערכת האינטואטיבית שלנו... האם היינו יכולים לייצר עיצוב כמעט ללא פגמים?בפרק איך לא להתאהב בעיצוב של עצמנו, יהודית ארחה את יורם רוזנר, איש ux ותיק ומנכ״ל 5ive. יורם שיתף בטיפים מהנסיון שלו לגבי איך אנחנו יכולים לשים את הכובע של החשיבה האינטואטיבית תוך כדי יום העבודה, כדי ליצור עיצוב כמה שיותר מדויק לפני שמגיע על היוזרים או הלקוחות.